מכיווץ לפעימה - פסיכותרפיה סומאטית

מאת: אורית בורשטיין

פסיכותרפיה סומאטית היא צורת טיפול הוליסטית המתייחסת אל הקשר העמוק בין הגוף והנפש. שורשיה צמחו בסוף המאה התשע-עשרה ממחקריו של פייר ג'אנה (Pierre Janet), מייסד האנליזה הפסיכולוגית, שחקר את הקשרים בין הגוף והנפש ולאחר מכן מוילהלם רייך (Wilhelm Reich), תלמידו של פרויד. רייך פיתח בתחילת המאה העשרים את ה"תרפיה-הוגטטיבית" שעבדה עם השורשים הפיזיולוגיים של הנוירוזה בגוף והניח את הבסיס לפסיכותרפיה הסומאטית.

בספרו "אנליזה של האופי" (Character Analysis), תיאר רייך את האופן בו מפתחים אנשים מערכות הגנה מהעולם החיצוני ומכאב רגשי פנימי, באמצעות כיווץ וחסימה של אזורים ספציפיים בגוף ודפוסי התייחסות נוקשים. רייך חקר את המתח השרירי אצל מטופליו ואת הדרך בה הוא התבטא בחייהם, ומצא כי רגשות שלא בוטאו "נתקעו" בשרירים מתוחים ומתבטאים בסימפטומים פיזיולוגיים שונים.^[1] הגוף היווה עבורו מפה המשקפת את ה"היסטוריה הקפואה" של האדם. התרפיה שפיתח רייך כללה שימוש במגע ותנועה כדי לשקם את הריתמוס הטבעי של הגוף. גישתו המאתגרת של רייך לא התקבלה בזמנו, לאור האוריינטציה המקובלת של האנליסטים באותן שנים לגבי ההפרדה בין התודעה והגוף.

ענפים שונים של פסיכותרפיה גופנית התפתחו מעבודתו של רייך. אלכסנדר לואן (Alexander Lowen) פיתח את הביואנרגיה, גרדה בויסן (Gerda Boyesen) את הפסיכולוגיה הביודינמית, סטנלי קלמן (Stanley Keleman) את האנטומיה הרגשית ודיוויד בואדלה (David Boadella) את הביוסינתזה.^[2] אחד המאפיינים המרכזיים של גישות אלה הוא הכרת האחדות בין היבטים נפשיים וגופניים של ישותנו. אין הפרדה או יחסים היררכיים בין הגוף והנפש.

בואדלה פיתח את הביוסינתזה כצורה מובחנת של פסיכותרפיה סומאטית. היא מבוססת על התיאוריות האנרגטיות של רייך ועל התגליות של פרנסיס מוט (Francis Mott) ופרנק לייק (Frank Lake) לגבי תהליכים טרום לידתיים. גם למחקריו של סטנלי קלמן (Stanley Keleman) הייתה השפעה על התפתחותה. בבסיס השיטה מונחת גישה אמבריולוגית שמאפשרת הבנה של הארגון הסומאטי והנפשי הייחודי של האינדיבידואל. כתרפיה אינטגרטיבית היא כוללת היבטים של פסיכותרפיה סומאטית ופסיכודינאמית, פסיכולוגיה טרנספֶרסונאלית ופסיכולוגיה פרֶהנטאלית ופֶרִינטאלית.

הביוסינתזה שואפת ליצור תנאים מיטביים המאפשרים למטופל ליצור קשר מחודש עם עצמו, עם איכויותיו ועם משאביו הפנימיים. הכיווץ השרירי, המחשבתי והרגשי יכולים להפוך לפעימה בריאה, לתנועה אותנטית ונינוחה ולבהירות של רגש ומחשבה.

מקורות:

Boadella, D. (1987). Lifestreams: an introduction to Biosynthesis, London: Routledge & Kegan Paul Ltd.

^[1] רייך טבע את המונח "שריון האופי" כדי לתאר זאת.

^[2] ראוי לציין כי קיימות גישות נוספות שלא פורטו כאן.